מדע

בין המפץ הגדול למצב היציב

בשנות העשרים המוקדמות לשחר גילוי היקום בידי המייסדים איינשטיין, פרידמן, למטר, האבל, דיראק, לויט, הויל, בונדי וגולד, החל להתגלות יקום שהלך והתפתח ממצב סטטי לזה של גודל ויציב ולבסוף, מפץ תופח.

אינשטיין, האבא המייסד, אשר עיגן את מאזן היחסות ככלל לחבר עמיתיו, התגמש והודה בטעות. הויל חש ביציבותו של יקום הולך וגדל, אך היה לעיקש בלתי מתפשר. למטר חלם; נשא את עיניו לכוכבים וצפה באור.

המצב והמפץ התייצבו על קו זינוק המירוץ לגילוי סודות היקום.

עמד הויל נינוח ויציב על הקו. לאומתו, קרע למטר ועיגן את כף רגלו הימנית; דחסה אחורה אל המעצור ודחף בזינוק קדימה כמפץ. החל הויל לנוע לאטו בצעידה גוברת ויציבה והתעלם מהמפץ הנעלם בזינוקו. להויל הוצע להתגמש ולרוץ אך בעיקשותו סירב. המפץ של למטר טרף את המירוץ וקרע את היקום לבלתי היכר.

הלוואי למדע ולנו שהיינו עומדים על שחור או על לבן מוחלטים, כל אחד לבטח במשבצתו. אך האור מאיר כרצונו ומערבב בנו גוונים.

זה מכבר לא מפץ גדול. מאז תחזיות למטר המוקדמות עטף היקום את המפץ הגדול בניחוח המצב היציב של הויל, שהתמזג בו באלגנטיות מבלי שנבחין. שני חצאים דומים אך מנוגדים, משולבים זה בזה למקשה אחת.

הקול קול של המפץ. הידיים ידיים של המצב.

תביעות אצבעותיו של המצב היציב ניכרות במאמצים ליישובו של המפץ הגדול עם התצפיות החדשות שנתגלו מאז – וסתרו את הנחות היסוד שלו: קיבוע קוסמי על חומר ואנרגיה אפלים מייצבים ומאזנים. בלעדיהם, היה המפץ לכשל גדול.

היקום שהתפתח ממצב סטטי ליציב ולאחר מכן נתפס כתופח, מתגלה עתה כגודל.

מודעות פרסומת
רשומה רגילה
מדע

הכשל הקטלני של המפץ הגדול

העיקרון שהחקר המדעי אמור לתקן את עצמו באם גילויים חדשים סותרים את הנחות היסוד שלו, הוא מכללי השיטה המדעית החשובים והמודגשים ביותר. אך בפועל, כדי לחקור סבירות אחרות של תיאוריה בעייתית כמו המפץ הגדול, מדענים זקוקים למשאבי מחקר וניסוי. למרבה האירוניה, הממסד המדעי אינו מוכן לתמוך במחקרים שלא מתיישבים עם המפץ הגדול, על אף הכשלים הרבים שפוקדים את התאוריה.

בכל הקשור לתאוריה הראשונה במעלה בחקר היקום, ושנמשכות ממנה השערות חשובות אחרות, בכל פעם שהתגלו ממצאים שסותרים את הנחות היסוד שלה, התווספו אליה השערות חדשות שאין להם כל יסוד עובדתי; גורמים שמוצעים כדי ליישב סתירה מסויימת בלבד, שמעולם לא נצפו ואין להם כל הוכחה לקיום.

 האצת הארפיליות הרחוקות ומתרחקות מאתנו היא עובדה שנצפית. אבל הסיבה להאצה עדיין לא ידועה. היא משוערת כטמונה במה שקרוי אנרגיה אפלה, שהומצאה כדי ליישב את הסתירה שהתגלתה עם גילוי ההאצה. אבל עצם קיומה של אנרגיה אפלה סותר שורה ארוכה של תצפיות וגם מבטל בהינף יד את חוק שימור האנרגיה וכללי פיזיקה אחרים.

אם היינו מקבלים את עיקרון המדע, וחוקרים כיוונים נוספים, היינו יכולים להגיע לתוצאות נכונות יותר מדוע קיימת האצה. פתיחת דלת בפני מחקרים כאלו יכולה להוביל לגילויים חדשים שלא נגיע אליהם במסגרת חקר המפץ הגדול.

כיוון שכל מחקר מדעי חייב להתיישב עם תאוריית המפץ, הממסד המדעי לא מקצה משאבים לכיוונים של סברות נוספות להתפתחות היקום, כגון תיאוריית המצב היציב, יקום הפלזמה ואחרים. וזה סותר את השיטה המדעית של הממסד עצמו. עתה, רק משקיעים בחיפוש אחר אנרגיה אפלה. אם מדען רוצה לחקור אפשרות אחרת, הוא למעשה מנודה, עבודותיו לא מתקבלות בממסד, והוא לא יקבל משאבים למחקר וניסוי.

המקור לטענות אלו הוא מסמך החתום בידי מאות קוסמולוגים ומדענים מהשורה הראשונה שהתפרסם בשנת 2004 בכתב עט מדעי מוכר. הוא מתורגם כאן במלואו. המקור עם שמות החותמים בקישור.

quote

 http://homepages.xnet.co.nz/~hardy/…ystatement.html


ה צ ה ר ה ' ב ק ו ס מ ו ל ו ג י ה

איגרת פתוחה לקהילה המדעית

(פורסם בניו סיינטיסט, 22 במאי, 2004)

המפץ הגדול מסתמך היום על מספר הולך וגדל של ישויות משוערות שמעולם לא נצפו — תפיחה, חומר אפל ואנרגיה אפלה הם הדוגמאות הבולטות ביותר. בלעדיהם, קיימת סתירה קטלנית בין תצפיות שנעשו ע"י אסטרונומים לבין התחזיות של תיאוריית המפץ הגדול. בשום תחום אחר בפיזיקה לא היתה מתקבלת כזאת הישענות על אובייקטים משוערים חדשים כאמצעי לגשר על הפער שבין תיאוריה לתצפית. זה היה, לפחות, מעלה שאלות רציניות אודות תקיפותה של התיאוריה הבסיסית.

אבל תיאוריית המפץ הגדול לא יכולה לשרוד בלי גורמים מוצעים אלה "פדג' פקטורס". בלי שדה התפיחה המשוער, המפץ גדול לא חוזה את קרינת הרקע הקוסמית החלקה ואיסוטרופית הנצפית, כי לא קיימת כל דרך לחלקים של היקום ,שעתה הם יותר מכמה מעלות מרחק בשמיים, להגיע לאותה טמפרטורה ובכך לפלוט אותה כמות של קרינה מיקרוגלית.

מבלי סוג כלשהו של חומר אפל, מנוגד לכל סוג שנצפה על כדור הארץ, למרות 20 שנים של ניסויים, תיאוריית המפץ הגדול עושה תחזיות סותרות לגבי צפיפות החומר ביקום. תפיחה מחייבת צפיפות שהיא 20 פעמים גדולה יותר מזו המשתמעת מהנוקליאוסינתזה של המפץ הגדול, שזה הסבר התיאוריה למקורם של היסודות הקלים. ומבלי אנרגיה אפלה, התיאוריה חוזה שהיקום הוא רק בגיל 8 מליארד שנה בערך, שזה מליארדי שנים יותר צעיר מגילם של כוכבים רבים בגלקציה שלנו.

ועוד, תיאוריית המפץ הגדול לא יכולה להתפאר בתחזיות כמותיות שלאחר מכן אומתו על ידי תצפיות. ההצלחות שנטענו על ידי תומכי התיאוריה מורכבות מהיכולת שלה להתאים למפרע את התצפיות עם מערך הולך וגדל של פרמטרים הניתנים להתאמה, בדיוק כמו הקוסמולוגיה הישנה, שכדור הארץ במרכזה, שתלמי היה זקוק לשכבה מעל שכבה של אפיציקלים [כדי להצדיקה].

עם זאת, המפץ הגדול היא לא המסגרת הזמינה היחידה להבנת ההיסטוריה של היקום. קוסמולוגית הפלזמה ומודל המצב היציב גם משערים יקום מתפתח ללא התחלה או הסוף. אלה, וגישות חלופיות אחרות יכולים גם להסביר את התופעות הבסיסיות של היקום, כולל שכיחותם של יסודות קלים, יצירת מבנים בקנה מידה גדול, קרינת הרקע הקוסמית, ואיך ההיסט לאדום של גלקסיות רחוקות עולה עם מרחק. הם אפילו חזו תופעות חדשות שנצפו לאחר מכן, משהו שהמפץ הגדול לא הצליח לעשות.

תומכי תיאוריית המפץ הגדול יכולים להשיב שהתיאוריות הללו לא מסבירות כל אחד ואחת מהתצפיות הקוסמולוגיות. אבל זה לא מפתיע, כי הפיתוח שלהם כבר עוקב קשות על ידי חוסר מימון מוחלט. ואכן, שאלות וחלופות כאלו לא יכולים עכשיו אפילו להיות נידונים ונבדקים באופן חופשי. חילופים פתוחים של רעיונות חסרים ברוב כנסי הזרם המרכזי. בעוד שריצ'רד פיינמן היה יכול לאומר כי "מדע הוא התרבות של ספק", בקוסמולוגיה היום הספק וההתנגדות אינם נסבלים, ומדענים צעירים לומדים לשתוק אם יש להם משהו שלילי להגיד על מודל המפץ הגדול הסטנדרטי. מי שמטיל ספק במפץ הגדול חושש שלאמור כך יעלה להם במימון שלהם.

אפילו תצפיות מתפרשות עתה דרך מסנן מוטה זה, נשפטות לנכון או לא נכון, תלוי באם הם תומכים במפץ הגדול או לא. אז נתונים צורמים בהסטות לאדום, שכיחות ליתיום והליום, והתפלגות גלקסיות, בין נושאים אחרים, מתעלמים מהם או שמים אותם ללעג. זה משקף חשיבה דוגמטית גוברת שהיא זרה לרוח החופשית של חקירה מדעית.

היום, כמעט כל המשאבים הכספיים והניסיוניים בקוסמולוגיה מוקדשים ללימודי המפץ הדול. מימון מגיע רק מכמה מקורות מעטים, וכל ועדות הביקורת עמיתים ששולטות בם, נשלטות על ידי תומכיה של המפץ הגדול. כתוצאה מכך, את הדומיננטיות של המפץ הגדול בתחום הפכה לקיום עצמי, ללא קשר לתוקף המדעי של התאוריה.

מתן תמיכה רק לפרויקטים במסגרת המפץ הגדול מערער אלמנט בסיסי של השיטה המדעית – הבדיקה המתמדת של התאוריה נגד התצפית. הגבלה כזו הופכת את הדיון ומחקר הבלתי-מוטים לבלתי אפשרי. כדי לתקן [מצב] זה, אנו קוראים לסוכנויות אלו שממנות עבודות בקוסמולוגיה להפריש חלק משמעותי מהמימון שלהם עבור חקירות של תאוריות חלופיות וסתירות תצפית של המפץ הגדול. כדי למנוע הטיה, ועדת ביקורת העמיתים שמקצה כספים אלו יכולה להיות מורכבת מאסטרונומים ופיסיקאים
מחוץ לתחום הקוסמולוגיה.

הקצאת מימון לחקירות התוקף של המפץ הגדול, וחלופותיה, יאפשר לתהליך המדעי לקבוע את המודל המדויק ביותר שלנו להיסטוריה של היקום.

ובאנו על החתום…


 

רשומה רגילה
רוח

הייתכן יש מאין?

המונח הידוע יש מאין השגור בתודעה האמונית, מתייחס בעיקר למציאות שבה יוצר כל ברא את העולם לכאורה מכלום. כך, ביצירת יש מאין נחשב היקום כיצירת חומר משום דבר. מאפס. כלומר, היכן שלא היה קיים דבר כלשהו, נוצר עתה משהו. אולם, מחשבה מעמיקה במציאות הא-ל ובריאתו מלמדת שלא ייתכן כזה דבר כלום ובוודאי לא יש מאין – ושתפיסת עולם זו נובעת מחוסר הבנה, ולעתים מאמונת שווא במעשי כשפים וקסמים.

הרי כבודו מלא עולם. מציאות הא-ל שאין לו גוף היא רוח קודש שאין בה כל קיבוע או מגבלה במקום ובזמן. מציאות שממלאת את הבריאה כולה על מרחבי המקום והזמן האינסופיים שלה. משמע, שאין כזאת מציאות שאין בה את כוח הא-לוהים. כבודו ממלא עולם וקיים בכל מקום וזמן. המסקנה המתבקשת היא שלא ייתכן כזה דבר כלום או אין. הא-ל יוצר את כל הבריאה מכוח עצמו, מאורו ומרוחו, שהם כוח נצחי ואינסופי. כך למשל מובא מעשה שבירת הכלים וההסתר פנים שבקבלה, כאשר אורו וכוחו היו כה עצומים, עד שלא היה יכול העולם לעמוד בפניו, ובשל כך נשברו הכלים ולא יכלה הבריאה להתקיים. על כן, הוא המעיט מאורו ומכוחו ויצר את הבריאה במצב של הסתר פנים כדי לאפשר ליקום להתקיים בה. הבריאה כולה נוצרה, איפוא, במצב של מינון מועט של אור הבורא ולא מכלום. המשמעות היא שהבריאה לא יכלה להווצר מחוץ למציאות הא-ל. הבורא הוא הבריאה והבריאה היא הוא.

על מציאות זו מעידים גם ממצאים בחקר המדעי. ברשומה רוח החיים והאנרגיה שבחלקיקי האטום, ביארנו שכל החומר שביקום הוא בעצם אנרגיה וכוח בפעולה שאין בה כל חומר של ממש. בנוסף להתגלמות האנרגיה שבחלקיקי האטום, קיימת גם התגלמות נוספת שהיא גלית. כמו גלי רדיו או גלי המיקרוגל שבמטבח. גם האור הוא מעין סוג של גל אנרגיה. גלים שמבחינים בהם בבריאה הם לעולם לא כלים. לא מפסיקים לגול אלא ממשיכים בפעולתם עד האינסוף. גלים כאלו חייבים מרבד כלשהו לנסוע בו כדי להמשיך את קיומם. אם חלל היקום היה בהחלט ריק וכלום, אז גלי אור, למשל, לא היו יכולים להתקיים בו כפי שנצפה באורות הרקיע. ללא המרבד היסודי הנסתר שבאמצעותו נע ומונע הגל, לא הייתה לו כל אפשרות של קיום. זו ראיה לכך שבנוסף לאנרגיה שבמערכת התת-אטומית, קיים רובד של אנרגיה כלשהי שממלאת את כל החלל ביקום האינסופי. אמנם זה נושא לרשומה עתידית, נסתפק עתה בתזכורת מתומצתת זו שהיקום הוא מלא באנרגיה וכוח שחלקם הגדול עוד לא נראים ולא מובנים לנו. גם החקר המדעי מודה בכך ומכנה את הרובד הנסתר כחומר ואנרגיה אפלים. כיוון שכל האנרגיה והכוחות שביקום הם בעצם כוח אחד של בורא אחד, אז האנרגיה הנסתרת היא גם מאורו וכוחו של הא-ל שממלא את היקום. לכן לא תיתכן כזו מציאות של כלום או אין בבריאה.

פועל הא-ל ביקום איננו מעשה כישוף וקוסמות של יצירת יש מאין. הכל הוא יצר מכוח עצמו, מאורו ומרוחו, בתהליכים מתפתחים על פי סדר מופתי שהתקין בתהליך הבריאה – שכולה מציאות של יש מיש.

רשומה רגילה
רוח

רוח החיים והאנרגיה שבחלקיקי האטום

אבות האומה, הנביאים ואנשי הרוח של דורות עברו, היו למדעני העולם בדורם. לא ביקשו הם לגלות את רזי החומר, אלא חקרו את מהות הרוח שמפיחה חיות בבריאה. על אף שהבדילו בין רוח לחומר, כל הוראתם עסקה במדעי הרוח.

המדען המודרני, לאומתם, חוקר בעיקר את נפתולי פועל החומר שביקום. מהחלקיקים הזעירים ביותר ועד לתופעות הגדולות שבגלקסיות הנצפות באמצעות כליו המתקדמים, מבקש המדען לפענח את ההליך המכני שבו נוצר היקום: טיב המנגנונים שבאמצעותם הוא מתפתח.

בעולם המערבי-נוצרי קיים מתח רב בין האמונה למדע. העימות החל עוד במאה ה-16 בין המדע החדש המתפתח לאחר גילויי גלילאו, לבין הנוצרות הקבלית/קתולית שראתה במדע איום על התפיסה האמונית הרווחת. אמונה זו אחזה בתפיסה על-טבעית של פועל הא-ל ביקום, ואף ייחסה תכונות על-טבעיות למשיחו המדומה. לאומת זאת, ביקשו המדענים לגלות עולם שמתנהל על בסיס חוקי הטבע הנצפים ושללו את האמונה בקיומם של כוחות על-טבעיים כדוגמת אלו שבאמונה הנוצרית.

יהודי התפוצות צולחים עימות זה בין היתר מפני סלידתם מן האמונה הנוצרית הממוסדת, אך גם רבות בזכות הוראת חז"ל לדורותיה, אשר הרמב"ם הוא מהבולטים ביניהם, שדגלו בחקר הטבע כאמצעי להבנה טובה יותר של דרכי הבורא. ליהודים לא הייתה בעיה מיוחדת עם המדע המתפתח. מצב זה חיזק את העולם היהודי בתחום המדעים והוביל אותו לתרומה חסרת פרופורציה בחקר היקום, לאומת גודלה של הקהילה היהודית שחיה בקרב הנוצרות. מדענים יהודים הובילו, אפוא, בתחומים רבים במדע. על כך מעידים פרסי הנובל היוקרתיים הרבים שהוענקו ליהודים בתחום. הבולט שביניהם, אלברט איינשטיין, הגה את תאוריית היחסות אשר הפכה לכלל מוצק של פועל יחסי הכוחות הנצפים ביקום. אפשר בהחלט לראותה גם כחקר רעיוני-פילוסופי, ולא רק כתאוריה של מנגנונים מכניים.

בראשית המאה הקודמת, התפתחו כלים שאפשרו למדענים לצפות בפרטים הזעירים ביותר של החומר. אז הוכח סופית מה שהיה לסברה כבר אלפי שנים בפילוסופיות יווניות והודיות. אלה סברו שכל החומר ביקום, מהדומם לצומח ולחי, ואף לאדם המדבר, כולו מורכב מיחידות יסודיות זעירות, שמתגלים היום כאטום. חלקיקי האטום היסודיים, כך התגלה, הם זהים לחלוטין בכל חומרי היקום, לרבות אוויר, מים, אש, ואף בכל החומר הביולוגי. השוני באטומים שמבדיל בין חומר לחומר הוא אך ורק בצורת הרכבת החלקיקים. כלומר, כמות הפרוטונים, ניטרונים (גרעין האטום) ואלקטרונים (החגים סביבו) וצורת הצטרפותם יחד בהרכיבם את היסודות השונים. היקום כולו, על כל הנמצא בו, כך התגלה, נוצר מאותם חלקיקים יסודיים. האבן, למשל, איננו כלל עשוי מיסוד הגרניט. העץ לא מסיבי צמח והמים לא ממים. כולם עשויים מאותם חלקיקים זהים של גרעין האטום והאלקטרון שחג סביבו. ובכולם, ללא יוצא מהכלל, מרכיבים יסודיים אלו זהים ללא הבדל. חומר האבן, למשל, נבדל מחומר המים רק בכמות הפרוטונים, ניטרונים והאלקטרונים שבאטום של גרניט לאומת האטום שבמולקולת מים. החלקיקים הנמצאים בכל החומרים שבבריאה הם אותם החלקיקים.

אז ממה עשויים חלקיקי האטום שהמדע חוקר היום? ייתכן מאוד שזאת שאלה רעיונית-פילוסופית יותר ממה שהיא שאלה מדעית.

 האטום עשוי מאנרגיה. מסוג של כוח חשמלי הנקרא אלקטרומגנטי. חקר האטום מעיד על כך שגודל גרעין אטום של היסוד הליום, למשל, לאומת המרחק שהאלקטרון חג סביבו, הוא ביחס של 1 ל-10,000. מכך משתמע, במצטבר, שלפחות 99.6% של היקום  הוא חלל ריק לכאורה, שפועל בו כוח אלקטרומגנטי אשר מחזיק את החלקיקים בתרכובתם. אבל כאשר נשאלת השאלה: ממה עשויים ה-0.4% הנותרים? ממה עשויים החלקיקים עצמם? אז יידום החקר.

למדע עדיין אין על כך תשובה ברורה וייתכן כי השאלה עצמה מיותרת לחלוטין. ברור לגמרי שהחלקיקים שבאטום אינם עשויים מחומר כלשהו כמו מברזל או פלסטיק, למשל, וגם לא מכל חומר אחר שמכונה חומר. כי חומר, כל החומר שביקום, עשוי מתרכובת מסוימת ומורכבת של הרבה אטומים. אז כלל לא ייתכן שקיים חומר בתוך האטום או בתוך כל חלקיק מחלקיקיו. כי חומר הוא, שוב, תרכובת מסוימת ומורכבת של הרבה אטומים. כל חלקיקי האטום הם זעירים מדי מכדי להכיל חומר כלשהו. כיוון שזה לא יכול להיות חומר, מה שנותר זו אנרגיה. חלקיקי האטום כולם, אפוא, עשויים מאנרגיה, ולא מחומר כלשהו.

ומה היא אנרגיה? זאת גם שאלה שעדיין אין עליה תשובה מדעית. קיימות התגלמויות רבות ושונות של אנרגיה ביקום. אנרגיה, לכל הידוע, היא כוח כלשהו בפעולה. המדען יודע איך לייצר חשמל, למשל, אך זה לגמרי לא ברור ממה עשוי הכוח החשמלי. זה פשוט כוח שקיים בבריאה. לכן באשר לתוכן עצמו של אנרגיית החלקיקים, זו עדיין חידה. גם טיבו של אור, למשל, וגם כוח המשיכה, כמו כל התגלמויות האנרגיה האחרות, נותרו כתעלומה וחידה – על אף שהמדע מתבטא לאטים בצורה המדמה שזה בהחלט ברור לנו. אין למדע תשובה כלל לגבי השאלה: ממה עשויה אנרגיה? אחד הרעיונות הבולטים הוא שאנרגיה אלקטרומגנטית שבחלקיקי האטום, למשל, נוצרת מהפעולה הסיבובית של החלקיקים סביב עצמם. אך מה זה בדיוק שמסתובב? מה טיבו? ממה הוא עשוי? כל אלו נותרו כחידות המסטוריות ביותר בחקר המדעי בימינו.

ובכן, האנרגיה ע"פי החקר המדעי, זאת שאיינשטיין ייחס לה מעמד עליון ובאמצעותה נוצרה פצצת האטום, אין בה כלל חומר כלשהו. אנרגיה היא כוח וטו לא. כמו כן, מרתקת ההקבלה הקיימת גם בחקר מדעי הרוח של הנביאים ואנשי הרוח. לבסוף, גם זה חקר של אנרגיה וכוח. כוחו של הרצון הא-לוהי בבריאת היקום וכוח תודעתו של האדם שהיא נשמתו. גם הנשמה, הרצון, והתודעה שלנו הם סוג של אנרגיה שאין אנו יודעים מה טיבה וממה היא עשויה. אנרגיה שאנו יודעים לייצר אותה אך אודותיה נסתרות לנו. אנרגיה חיובית ואנרגיה שלילית. טוב ורע.

על כן, כיוון שהיקום כולו מורכב מאטומים וחלקיקי אטום שכולם אנרגיה, או כוח כלשהו, או רוח, מצטבר אפוא שכלל לא קיים כזה דבר חומר של ממש. כל החומר שביקום הוא בעצם תרכובת מורכבת של אנרגיה, או של רוח. האדם מייחס לאנרגיה תכונה חומרית מפני חושיו הגופניים, אך זאת לכל היתר אשליה הנכפית באמצעות החושים הגוברים על תודעת מהות האנרגיה והרוח, ומצטברת למורכבות המופלאה בחוויה האנושית. הגוף כולו מורכב אך ורק מרוח. היקום, על כלל מרכיביו, ע"פי הגילוי המדעי ועצת הנביאים, עשוי אך ורק מאנרגיה ורוח שיוצרים אשליה ממשית של היותם חומר.

כך מתבהר הקשר החי בין רוח החיים לבין האנרגיה שבחלקיקי האטום.

רשומה רגילה