רוח

הייתכן יש מאין?

המונח הידוע יש מאין השגור בתודעה האמונית, מתייחס בעיקר למציאות שבה יוצר כל ברא את העולם לכאורה מכלום. כך, ביצירת יש מאין נחשב היקום כיצירת חומר משום דבר. מאפס. כלומר, היכן שלא היה קיים דבר כלשהו, נוצר עתה משהו. אולם, מחשבה מעמיקה במציאות הא-ל ובריאתו מלמדת שלא ייתכן כזה דבר כלום ובוודאי לא יש מאין – ושתפיסת עולם זו נובעת מחוסר הבנה, ולעתים מאמונת שווא במעשי כשפים וקסמים.

הרי כבודו מלא עולם. מציאות הא-ל שאין לו גוף היא רוח קודש שאין בה כל קיבוע או מגבלה במקום ובזמן. מציאות שממלאת את הבריאה כולה על מרחבי המקום והזמן האינסופיים שלה. משמע, שאין כזאת מציאות שאין בה את כוח הא-לוהים. כבודו ממלא עולם וקיים בכל מקום וזמן. המסקנה המתבקשת היא שלא ייתכן כזה דבר כלום או אין. הא-ל יוצר את כל הבריאה מכוח עצמו, מאורו ומרוחו, שהם כוח נצחי ואינסופי. כך למשל מובא מעשה שבירת הכלים וההסתר פנים שבקבלה, כאשר אורו וכוחו היו כה עצומים, עד שלא היה יכול העולם לעמוד בפניו, ובשל כך נשברו הכלים ולא יכלה הבריאה להתקיים. על כן, הוא המעיט מאורו ומכוחו ויצר את הבריאה במצב של הסתר פנים כדי לאפשר ליקום להתקיים בה. הבריאה כולה נוצרה, איפוא, במצב של מינון מועט של אור הבורא ולא מכלום. המשמעות היא שהבריאה לא יכלה להווצר מחוץ למציאות הא-ל. הבורא הוא הבריאה והבריאה היא הוא.

על מציאות זו מעידים גם ממצאים בחקר המדעי. ברשומה רוח החיים והאנרגיה שבחלקיקי האטום, ביארנו שכל החומר שביקום הוא בעצם אנרגיה וכוח בפעולה שאין בה כל חומר של ממש. בנוסף להתגלמות האנרגיה שבחלקיקי האטום, קיימת גם התגלמות נוספת שהיא גלית. כמו גלי רדיו או גלי המיקרוגל שבמטבח. גם האור הוא מעין סוג של גל אנרגיה. גלים שמבחינים בהם בבריאה הם לעולם לא כלים. לא מפסיקים לגול אלא ממשיכים בפעולתם עד האינסוף. גלים כאלו חייבים מרבד כלשהו לנסוע בו כדי להמשיך את קיומם. אם חלל היקום היה בהחלט ריק וכלום, אז גלי אור, למשל, לא היו יכולים להתקיים בו כפי שנצפה באורות הרקיע. ללא המרבד היסודי הנסתר שבאמצעותו נע ומונע הגל, לא הייתה לו כל אפשרות של קיום. זו ראיה לכך שבנוסף לאנרגיה שבמערכת התת-אטומית, קיים רובד של אנרגיה כלשהי שממלאת את כל החלל ביקום האינסופי. אמנם זה נושא לרשומה עתידית, נסתפק עתה בתזכורת מתומצתת זו שהיקום הוא מלא באנרגיה וכוח שחלקם הגדול עוד לא נראים ולא מובנים לנו. גם החקר המדעי מודה בכך ומכנה את הרובד הנסתר כחומר ואנרגיה אפלים. כיוון שכל האנרגיה והכוחות שביקום הם בעצם כוח אחד של בורא אחד, אז האנרגיה הנסתרת היא גם מאורו וכוחו של הא-ל שממלא את היקום. לכן לא תיתכן כזו מציאות של כלום או אין בבריאה.

פועל הא-ל ביקום איננו מעשה כישוף וקוסמות של יצירת יש מאין. הכל הוא יצר מכוח עצמו, מאורו ומרוחו, בתהליכים מתפתחים על פי סדר מופתי שהתקין בתהליך הבריאה – שכולה מציאות של יש מיש.

מודעות פרסומת
רשומה רגילה
רוח

רוח החיים והאנרגיה שבחלקיקי האטום

אבות האומה, הנביאים ואנשי הרוח של דורות עברו, היו למדעני העולם בדורם. לא ביקשו הם לגלות את רזי החומר, אלא חקרו את מהות הרוח שמפיחה חיות בבריאה. על אף שהבדילו בין רוח לחומר, כל הוראתם עסקה במדעי הרוח.

המדען המודרני, לאומתם, חוקר בעיקר את נפתולי פועל החומר שביקום. מהחלקיקים הזעירים ביותר ועד לתופעות הגדולות שבגלקסיות הנצפות באמצעות כליו המתקדמים, מבקש המדען לפענח את ההליך המכני שבו נוצר היקום: טיב המנגנונים שבאמצעותם הוא מתפתח.

בעולם המערבי-נוצרי קיים מתח רב בין האמונה למדע. העימות החל עוד במאה ה-16 בין המדע החדש המתפתח לאחר גילויי גלילאו, לבין הנוצרות הקבלית/קתולית שראתה במדע איום על התפיסה האמונית הרווחת. אמונה זו אחזה בתפיסה על-טבעית של פועל הא-ל ביקום, ואף ייחסה תכונות על-טבעיות למשיחו המדומה. לאומת זאת, ביקשו המדענים לגלות עולם שמתנהל על בסיס חוקי הטבע הנצפים ושללו את האמונה בקיומם של כוחות על-טבעיים כדוגמת אלו שבאמונה הנוצרית.

יהודי התפוצות צולחים עימות זה בין היתר מפני סלידתם מן האמונה הנוצרית הממוסדת, אך גם רבות בזכות הוראת חז"ל לדורותיה, אשר הרמב"ם הוא מהבולטים ביניהם, שדגלו בחקר הטבע כאמצעי להבנה טובה יותר של דרכי הבורא. ליהודים לא הייתה בעיה מיוחדת עם המדע המתפתח. מצב זה חיזק את העולם היהודי בתחום המדעים והוביל אותו לתרומה חסרת פרופורציה בחקר היקום, לאומת גודלה של הקהילה היהודית שחיה בקרב הנוצרות. מדענים יהודים הובילו, אפוא, בתחומים רבים במדע. על כך מעידים פרסי הנובל היוקרתיים הרבים שהוענקו ליהודים בתחום. הבולט שביניהם, אלברט איינשטיין, הגה את תאוריית היחסות אשר הפכה לכלל מוצק של פועל יחסי הכוחות הנצפים ביקום. אפשר בהחלט לראותה גם כחקר רעיוני-פילוסופי, ולא רק כתאוריה של מנגנונים מכניים.

בראשית המאה הקודמת, התפתחו כלים שאפשרו למדענים לצפות בפרטים הזעירים ביותר של החומר. אז הוכח סופית מה שהיה לסברה כבר אלפי שנים בפילוסופיות יווניות והודיות. אלה סברו שכל החומר ביקום, מהדומם לצומח ולחי, ואף לאדם המדבר, כולו מורכב מיחידות יסודיות זעירות, שמתגלים היום כאטום. חלקיקי האטום היסודיים, כך התגלה, הם זהים לחלוטין בכל חומרי היקום, לרבות אוויר, מים, אש, ואף בכל החומר הביולוגי. השוני באטומים שמבדיל בין חומר לחומר הוא אך ורק בצורת הרכבת החלקיקים. כלומר, כמות הפרוטונים, ניטרונים (גרעין האטום) ואלקטרונים (החגים סביבו) וצורת הצטרפותם יחד בהרכיבם את היסודות השונים. היקום כולו, על כל הנמצא בו, כך התגלה, נוצר מאותם חלקיקים יסודיים. האבן, למשל, איננו כלל עשוי מיסוד הגרניט. העץ לא מסיבי צמח והמים לא ממים. כולם עשויים מאותם חלקיקים זהים של גרעין האטום והאלקטרון שחג סביבו. ובכולם, ללא יוצא מהכלל, מרכיבים יסודיים אלו זהים ללא הבדל. חומר האבן, למשל, נבדל מחומר המים רק בכמות הפרוטונים, ניטרונים והאלקטרונים שבאטום של גרניט לאומת האטום שבמולקולת מים. החלקיקים הנמצאים בכל החומרים שבבריאה הם אותם החלקיקים.

אז ממה עשויים חלקיקי האטום שהמדע חוקר היום? ייתכן מאוד שזאת שאלה רעיונית-פילוסופית יותר ממה שהיא שאלה מדעית.

 האטום עשוי מאנרגיה. מסוג של כוח חשמלי הנקרא אלקטרומגנטי. חקר האטום מעיד על כך שגודל גרעין אטום של היסוד הליום, למשל, לאומת המרחק שהאלקטרון חג סביבו, הוא ביחס של 1 ל-10,000. מכך משתמע, במצטבר, שלפחות 99.6% של היקום  הוא חלל ריק לכאורה, שפועל בו כוח אלקטרומגנטי אשר מחזיק את החלקיקים בתרכובתם. אבל כאשר נשאלת השאלה: ממה עשויים ה-0.4% הנותרים? ממה עשויים החלקיקים עצמם? אז יידום החקר.

למדע עדיין אין על כך תשובה ברורה וייתכן כי השאלה עצמה מיותרת לחלוטין. ברור לגמרי שהחלקיקים שבאטום אינם עשויים מחומר כלשהו כמו מברזל או פלסטיק, למשל, וגם לא מכל חומר אחר שמכונה חומר. כי חומר, כל החומר שביקום, עשוי מתרכובת מסוימת ומורכבת של הרבה אטומים. אז כלל לא ייתכן שקיים חומר בתוך האטום או בתוך כל חלקיק מחלקיקיו. כי חומר הוא, שוב, תרכובת מסוימת ומורכבת של הרבה אטומים. כל חלקיקי האטום הם זעירים מדי מכדי להכיל חומר כלשהו. כיוון שזה לא יכול להיות חומר, מה שנותר זו אנרגיה. חלקיקי האטום כולם, אפוא, עשויים מאנרגיה, ולא מחומר כלשהו.

ומה היא אנרגיה? זאת גם שאלה שעדיין אין עליה תשובה מדעית. קיימות התגלמויות רבות ושונות של אנרגיה ביקום. אנרגיה, לכל הידוע, היא כוח כלשהו בפעולה. המדען יודע איך לייצר חשמל, למשל, אך זה לגמרי לא ברור ממה עשוי הכוח החשמלי. זה פשוט כוח שקיים בבריאה. לכן באשר לתוכן עצמו של אנרגיית החלקיקים, זו עדיין חידה. גם טיבו של אור, למשל, וגם כוח המשיכה, כמו כל התגלמויות האנרגיה האחרות, נותרו כתעלומה וחידה – על אף שהמדע מתבטא לאטים בצורה המדמה שזה בהחלט ברור לנו. אין למדע תשובה כלל לגבי השאלה: ממה עשויה אנרגיה? אחד הרעיונות הבולטים הוא שאנרגיה אלקטרומגנטית שבחלקיקי האטום, למשל, נוצרת מהפעולה הסיבובית של החלקיקים סביב עצמם. אך מה זה בדיוק שמסתובב? מה טיבו? ממה הוא עשוי? כל אלו נותרו כחידות המסטוריות ביותר בחקר המדעי בימינו.

ובכן, האנרגיה ע"פי החקר המדעי, זאת שאיינשטיין ייחס לה מעמד עליון ובאמצעותה נוצרה פצצת האטום, אין בה כלל חומר כלשהו. אנרגיה היא כוח וטו לא. כמו כן, מרתקת ההקבלה הקיימת גם בחקר מדעי הרוח של הנביאים ואנשי הרוח. לבסוף, גם זה חקר של אנרגיה וכוח. כוחו של הרצון הא-לוהי בבריאת היקום וכוח תודעתו של האדם שהיא נשמתו. גם הנשמה, הרצון, והתודעה שלנו הם סוג של אנרגיה שאין אנו יודעים מה טיבה וממה היא עשויה. אנרגיה שאנו יודעים לייצר אותה אך אודותיה נסתרות לנו. אנרגיה חיובית ואנרגיה שלילית. טוב ורע.

על כן, כיוון שהיקום כולו מורכב מאטומים וחלקיקי אטום שכולם אנרגיה, או כוח כלשהו, או רוח, מצטבר אפוא שכלל לא קיים כזה דבר חומר של ממש. כל החומר שביקום הוא בעצם תרכובת מורכבת של אנרגיה, או של רוח. האדם מייחס לאנרגיה תכונה חומרית מפני חושיו הגופניים, אך זאת לכל היתר אשליה הנכפית באמצעות החושים הגוברים על תודעת מהות האנרגיה והרוח, ומצטברת למורכבות המופלאה בחוויה האנושית. הגוף כולו מורכב אך ורק מרוח. היקום, על כלל מרכיביו, ע"פי הגילוי המדעי ועצת הנביאים, עשוי אך ורק מאנרגיה ורוח שיוצרים אשליה ממשית של היותם חומר.

כך מתבהר הקשר החי בין רוח החיים לבין האנרגיה שבחלקיקי האטום.

רשומה רגילה